המשפט הפלילי

המשפט הפלילי הינו קודקס של חוקים ואיסורים, שמטרתם למנוע מן הפרט בחברה לנהוג כפי רצונו כלפי הפרטים האחרים בחברה וכלפי החרבה בכללותה. על מנת שהחוקים לא יהוו אות מתה, ראה המחוקק צורך לנקוב בשורה ארוכה של עונשים לצד אותם האיסורים, וזאת על מנת להכריח את הפרט לקיים את מצוות המחוקק ולהימנע מביצוע פעולות שהוגדרו על ידי החברה כפעולות בלתי לגיטימיות ו/או עברייניות.

 

ברור לכל בר דעת, כי הדין הפלילי הוא שמאפשר את קיומה של החברה האנושית כפי שאנו מכירים אותה. אלמלא היה קיים הדין הפלילי, היינו חיים בחברה המצויה בכאוס ושחיתות שלא היו מאפשרים את קיומה של החברה האנושית המודרנית.

 

להלן, אפוא, מספר מאפיינים של הדין הפלילי, המאפשרים את קיומו, ומסייעים להשלטת הדין בקרב בני האדם:

עקרון החוקיות: עקרון זה קובע כי באופן הפשוט ביותר כי אסור להעניש אדם, אלא אם כן קיים איסור על ההתנהגות שבה נקט. זאת אומרת, עקרון החוקיות מוביל למעשה לכלל הפשוט ביותר והוא : מה שלא אסור מפורשות בחוק – מותר !

 

פומביות החוק: עקרון זה קובע כי החוק צריך להיות ברור ונהיר לכל אדם, וכי יש לדאוג להפצת החוק ופרסומו בידי הכלל. ברור, שעיקרון זה מטרתו להביא לפריסת החוק בידי כל אדם ואדם בחברה, על מנת שלא תישמע טענה כי אדם כלשהו לא הכיר את החוק ולכן ביצע את העבירה. מעקרון זה נגזר כמובן הכלל שקובע כי "אי ידיעת החוק – אינה פוטרת מעונש". ההנחה הכללית הינה, כי כל אדם מודע לקיומו של החוק ושל האיסור הפלילי, אף אם איננו עורך דין או שופט.

 

מידת ההוכחה והשכנוע: בשונה מן הנהוג במשפט האזרחי, בדין הפלילי קיים כלל יסוד, המהווה את אבן הבסיס לקיומו של משפט פלילי באשר הוא. כלל זה קובע כי על התביעה, המעמידה לדין את האזרח הקטן, להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר. זאת אומרת, על המדינה לשכנע את בית המשפט הדן באישום, כי הנאשם הוא שביצע את העבירה הפלילית כמעט בוודאות מלאה. אם הנאשם יצליח לנטוע ספק בלבו של בית המשפט, שמא לא ביצע את העבירה – חובה על בית המשפט לזכותו מן האשמה.

 

החקיקה הפלילית בישראל

במדינת ישראל, החוק המרכזי המאגד את המשפט הפלילי הינו חוק העונשין, תשל"ו – 1977. חוק זה בא במקומה של פקודת החוק הפלילי משנת 1936, שנחקקה על ידי הנציב העליון הבריטי בארץ ישראל. חוק העונשין בנוי, בעיקרו, ממספר חלקים עיקריים. החלק הראשון עוסק בהוראות הכלליות, המסדירות את הדין הפלילי בכללותו, ובכלל זה הוראות בדבר ההגנות במשפט הפלילי, האחריות הפלילית, מידת ההוכחה הנדרשת וכיו"ב הוראות המתאימות לכל עבירה פלילית באשר היא. בחלקים הבאים של החוק, מנויות העבירות הפליליות, בחלוקה על פי סוגי עבירות, ולצידן מנויים העונשים שיוטלו בגינן. על פי רוב, העונש המצוין בחוק אינו עונש חובה, ומהווה למעשה את תקרת העונש שניתן להטיל בגין אותה עבירה. ישנן מספר מועט של עבירות פליליות, בהן נקבע עונש מינימום מזערי, כדוגמת תקיפת שוטרים, אינוס, מעשה מגונה בכח, סרסרות לזנות וכיו"ב.

 

קיימים מספר חוקים נוספים, חיצוניים לחוק העונשין, המהווים גם הם חלק מן הדין הפלילי, כדוגמת פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג – 1973, חוק השיפוט הצבאי, תשט"ו – 1955, פקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961, חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965, החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח – 1998, חוק האזנת סתר, תשל"ט – 1979, חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה – 1965 ועוד חוקים שונים, המסדירים כל אחד את העבירות הפליליות בתחום עיסוקו של החוק.

 

 

 

Set your Twitter account name in your settings to use the TwitterBar Section.

לחץ לחיוג ישיר לאחד מעורכי הדין


Provided by water damage columbus